להשקיע בצריף או בוילה?
בחג סוכות אנו מצווים לבנות סוכה ולדור בה שבעה ימים זכר לאבותינו כשיצאו ממצרים במסעם לארץ המיוחלת ארץ ישראל , הלכו 40 שנה במדבר הצחיח. מחמת אימת השמש בנו להם סוכות שכן סוכה היא “מגנה ומצלא”- מגינה ומצילה , ונותנת לאדם פינה שקטה מוצלת למרגוע לגוף ולנשמה. כמסופר על יונה הנביא שבנה סוכה לצל והקב”ה עשה לו נס וגדל לו עץ קיקיון ביום אחד ושמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה “וימן ד’ תולעת בעלות השחר ותך את הקיקיון ויבש ותך השמש על ראשו ויתעלף וישאל את נפשו למות”
הסיבה השניה השנייה היא: זכר לשבעת ענני הכבוד שנסעו סככו והגנו על עם ישראל בנוסעם ארבעים שנה במדבר.
נאמר בתורה “בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח מישראל ישבו בסוכות” תשבו כעין תדורו ומצווה אדם לצאת מדירת קבע ולהיכנס לדירת עראי זו הסוכה ודווקא בימי תשרי שמתחיל לרדת גשם ולא בניסן שאז לא ניכר שעושה למצווה אלא להגנה מפני השמש.
בחג פסח אנו אומרים בתפילה זמן חרותנו באהבה .
בחג שבועות אנו אומרים זמן מתן תורתנו באהבה.
בחג סוכות אנו אומרים זמן שימחתנו באהבה.
פסח – נקרא זמן חרותנו מכיון שיצאנו ממצרים.
שבועות – זמן מתן תורתנו משום שקיבלנו את התורה בהר סיני .
שאלה?!
סוכות – לא מובן מדוע אנו אומרים זמן שמחתנו איזו שמחה יש בסוכות כשאדם יוצא מביתו מבצרו שמרגיש בו בטוח ויוצא לאיזה צריף רעוע מחוץ לבית בזמני גשם או שמש ?
אלא התשובה היא שאדם כל השנה שוכח בהבלי הזמן את העיקר כמאמר הרמב”ם קודם תקיעות ראש השנה “אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל” ומיד בצאת יום הדין שוכח מן הצום ושב לעניניו לכן פה ציוונו ד’ לצאת מדירת קבע הם הרגלי הקבע הגוזלים מהאדם את הזמן היקר שמבזבזו בדברים בטלים ולהיכנס לדירת עראי שנזכור תמיד כי אנחנו כאן בעולם הזה בדירת עראי זמנית וימינו כצל עובר ואז יבין האדם כי פה הכל חולף ולא שווה לו להשקיע בצריף שכן הוילה היא צריף לעומת העולם הבא כמאמר חז”ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התכן עצמך בפרוזדור קודם שתכנס לטרקלין שהוא העולם הבא .
תינוק שנולד ידיו קפוצות כביכול אומר כל העולם שלי אני הולך לכובשו ואילו בהפרדו מהעולם ידיו פשוטות כאומר ראו לא לקחתי כלום שנאמר “והלך לפניך צידקך ” רק הצדקות מצוות ומעשים טובים וחסד שאדם עושה עם חברו הם המלווים אותו לעולם הבא וכל השאר משאיר לאחרים בעולם הזה .
כשאדם יוצא מביתו לסוכת עראי נזכר הוא כי הכל כאן זמני ומתעורר להתקרב אל ד’ וזו השמחה האמיתית של חג סוכות , שאנו בוטחים בד’ ששומר מגן עלינו וגם כשאנו חשופים אין צורך לכיפה של ברזל כשעושים רצון ד’ .
בטחו בד’ עדי עד ביה’ ד’ צור עולמים. אשרי האיש אשר יבטח במגן ד’ והיה ד’ מבטחו והבוטח בד’ חסד יסובבנו.
בוא נשקיע בוילה האמיתית ואל נבזבז זמנינו בצריף.
“ושמחת בחגיך והיית אך שמח” ולא נאמר רק שמח ללמדינו שגם כשאך לנו צריך להיות שמח
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד
תזכו לשנים רבות ומועדים טובים
חג שמח!
